פברואר 2021
לאחרונה ניתן פסק דין כנגד עיריית ת"א (בכובעה כרשות לרישוי עסקים ורישוי בניה), במסגרתו קבע ביהמ"ש כי על העירייה להנפיק לעותרת היתר לשימוש חורג וכן רישיון עסק. נקבע, כי העירייה הפרה את חובת ההגינות בכך שבמשך 10 שנים (!) נמנעה מלהוציא לעותרת היתר כאשר בכל פעם שמולאה דרישה מסוימת, נדרשה העותרת לעמוד בתנאים נוספים וחדשים.
ובמה דברים אמורים?
העותרת מנהלת מלונית בכיכר אתרים בת"א. עוד בשנת 2010, הגישה העותרת בקשה לרישיון עסק ושימוש חורג היות ובמקום שכן מרכז מסחרי בעוד שהעותרת ביקשה להפעיל מלונית. ועדת המשנה לתכנון ובניה מטעם העירייה אישרה את הבקשה בכפוף לתנאים ואף ניתן היתר זמני להפעלת בית המלון, אשר פקע בהמשך.
עקב אי קבלת ההיתר העותרת אף הורשעה בשנת 2014 בגין ניהול עסק ללא רישיון על סמך הסדר טיעון. דא עקא, העותרת טענה כי בבסיס הודאתה הייתה ההבנה כי רישיון העסק אמור להנתן תוך זמן קצר. העותרת הדגישה, כי מילאה אחר מרבית הדרישות ואף הוציאה לשם כך סכומי כסף רבים, אלא שבכל פעם בה מילאה אחרי דרישה מסוימת של העירייה- צצה לה דרישה חדשה- ללא הצדקה. לכן, טענה כי העירייה מונעת משיקולים זרים ופוגעת בחופש העיסוק שלה.
העירייה טענה מנגד, כי ע"פ הכלל הקבוע בפסיקה, ביהמ"ש רשאי להתערב בשיקול דעתה של הרשות התכנונית רק במקרה של חוסר סבירות מטעם הרשות וכאן לא נמצאו נסיבות אלו.
בית המשפט מקבל את טענות העותרת וקובע כי למרות שהעותרת עמלה על השגת כלל האישורים והמסמכים שנדרשה להם לאורך כל התקופה, בכל פעם בה מילאה אחר דרישה אחת, הופיעה דרישה חדשה נוספת. התנהלות זו, כאשר הדרישות מופיעות "יש מאין"- אינה ראויה. נפסק כי חובת ההגינות כוללת גם מידה של חמלה, ומניעת בירוקרטיה מיותרת על הליכים מורכבים ממילא. זכותו של הפרט כי עניינו ידון במהירות וברצינות הראויה וכך לא נעשה במקרה דנן.
לכן, העירייה הפרה את חובת ההגינות כלפי העותרת, ופעלה באופן פגום באופן הפעלת שיקול הדעת בעניינה.
לאור האמור, נפסק כי יינתן לעותרת היתר לשימוש חורג וכן רישיון עסק תוך 7 ימים ממועד מתן ההיתר.
בנוסף, נקבע כי העירייה לא תפעיל צעדי אכיפה עד לקבלת רישיון העסק ואף לא אכיפה רטרואקטיבית עבור התקופה בה המתינו הצדדים למתן פסק הדין.