לאחרונה דחה בית המשפט המחוזי בחיפה, ערעור שהגישה המדינה לפיו טעה בית המשפט עת צמצם צו מנהלי שניתן להפסקת עבודות. המדינה טענה, כי כל העבודות המבוצעות הינן אסורות ולכן ביהמ"ש לא היה צריך להתערב בהיקפו של הצו.

ובמה דברים אמורים?

אותו עניין הוצא כנגד המשיבים צו הפסקת עבודות מינהלי בהתאם לסעיף 216 לחוק התכנון והבניה. בצו צוין, כי עבודות הבניה בעיצומן וכי וטרם הושלמה הבניה. 

מנגד, עתרו המשיבים לביטול הצו או לצמצומו, בטענה כי קיימות עבודות שלגביהן אין צורך בהיתר בניה, או עבודות ביחס אליהן קיים היתר. נטען, כי מדובר בעבודות המהוות שיפוץ פנימי כגון ריצוף, עבודות חשמל ואינסטלציה, אשר אינן דורשות היתר. לגבי העבודות החיצוניות (להלן גם: "תוספת הבניה הישנה"), טענו כי אנשי מקצוע מטעמם הזהירו כי ישנה שקיעה של יסודות התוספת הישנה (הקיימת מזה שנים), וכי נדרש חיזוק למניעת קריסתה. בנוסף הבהירו כי לא הרסו את הקירות, אלא חצבו בקירות הקיימים על מנת לבצע חיזוקים בלבד. 

ביהמ"ש קמא קובע, לאחר עדות המפקח, כי מרבית העבודות כבר בוצעו בעת הוצאת הצו. 

כמו-כן, נקבע כי הקיר הוקם ברובו אך לא במלואו. יחד עם זאת, הותרת הקיר כאשר הוא בנוי רק בחלקו מהווה סכנה ומפגע בטיחותי, ולכן ע"פ האינטרס הציבורי יש ליתן למשיבים להשלים את בנייה הקיר. 

לסיכום, הורה ביהמ"ש על צמצום הצו כך שיחול רק על כל עבודת בניה החורגת מתוספת הבניה הישנה, אך לא יחול על השלמת בנייה הקיר ועל עבודות פנימיות.

המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בטענה כי לגבי כל העבודות אין היתר בניה, ולכן יש צורך להותיר את כל הצו על כנו, על מנת למנוע עובדות מוגמרות בשטח. 

 

בית המשפט של ערעור  קובע כי מהנתונים העובדתיים שהתבררו בפני ביהמ"ש קמא, העבודות נשוא הצו כבר הושלמו, (למעט קיר אחד). לכן, אין בכוחו של הצו  למנוע את העבודות האסורות הנטענות בו. אף בנוגע לקיר, ביהמ"ש בוחר שלא להתערב במסקנתו של ביהמ"ש קמא, לפיה הותרתו במצב בו היה, אינה בטיחותית. בנוגע לעבודות הפנימיות- אלו אינן  מוזכרות בצו וממילא הנחת ריצוף, טיוח ואינסטלציה אינן דורשות היתר בנייה.