1.       לאחרונה התפרסמו במקומות שונים, הן בעיתונות הכתובה המיועדת לסקטור המושבי והן במכתבים פרטניים שנשלחו לחברי המושבים, כתבות ומכתבים המיועדים להלך אימים על מבצעי שימושים חורגים ולהזהירם מפני קנסות בסכומים דמיוניים והליכי הריסה ופינוי אגרסיביים שיינקטו על ידי הרשויות כנגדם.

2.       ראשית, חשוב להדגיש, כי אכן שימוש חורג שלא הוסדר כחוק הוא שימוש אסור שהליכים משפטיים עלולים להתנהל בגינו.

עם זאת יש לדעת כי מאחורי מרבית הפרסומים "המפחידים" עומד אינטרס כלכלי מובהק. בכדי לקדם אישור הקמת בית מגורים שלישי בהתאם להחלטת רמ"י 1523 נדרשים חברי המושב, בין השאר, להפסיק את כלל השימושים החורגים ולעביר לרמ"י דמי שימוש ראויים בגין שימושי העבר. כל עוד שזה לא יקרה, לא יוכלו אלו המתפרנסים מקידום היתרי בית המגורים השלישי לזכות ברווחים הכלכליים להם הם מייחלים.

3.       בכתבות שונות הוזכרו תשלומי עתק שהועברו לרמ"י בגין שימושים חורגים. ראשית יש לציין כי הסכום משתנה ממושב למושב בהתאם לשווי הנדל"ן במושב ותלוי בסוג השימוש ובתקופתו. מעבר לכך בכל תחום קיימים מקרי קיצון. לשם הדוגמא משרדי מטפל בבעלי נחלה באחד ממושבי השרון אשר שלמו כ-110,000 ₪ בגין שימוש מסחרי רב שנים של כ-3,000 מ"ר, זו דוגמת קיצון שממנה אין להסיק מאום. בנוסף לא צוינה העובדה כי רק במיעוט המקרים מגיש רמ"י תביעה כספית.

שבה ומוזכרת בפרסומים השונים החובה לפי סעיף 254 ט"ז לחוק התכנון והבנייה בנוסחו החדש המתוקן, לבצע סקר שימושים חורגים עד אפריל 2019 ובהמשך אחת ל-5 שנים. כאן המקום להדגיש כי בהתאם לחוק בנוסחו הקודם היה צורך בביצוע סקר שכזה מידי חודש! (תקנות התכנון והבנייה- דיווח על בנייה שלא כדין, התשמ"ז 1987). החוק בנוסחו החדש דווקא מקל בעניין זה יחסית לחוק במתכונתו הקודמת ולא מחמיר.

4.       רבות נכתב גם על תקרת הקנסות הגבוהה הנובעת מתיקון 116 לחוק התכנון והבנייה. בהקשר זה יש לזכור כי גם בחוק במתכונתו הקודמת היה ניתן להטיל קנס של מיליוני שקלים על שימוש של מה בכך. למשל

 

5.       בגין שימוש חורג בשני מבנים קטנים בלתי חוקיים בשטח של 100 מ"ר שהתבצע במהלך שנתיים בלבד, ניתן היה להטיל קנס של למעלה מ-4 מיליון ₪!

אף על פי כן הקנסות בגין שימוש שכזה לא עלו הלכה למעשה על כמה עשרות אלפי שקלים בהתאם לנסיבות העבירה. בסופו של דבר גובה הקנס הינו פונקציה של גודל העבירה ונסיבותיה. כך היה וכך ממשיך להיות.

6.       עוד הוזכר כי בהתאם לתיקון 116 לחוק התכנון והבנייה בתי המשפט מוסמכים לתת רק כחודש ארכה לאחר גזר דין המורה על פינוי, אולם זו כלל אינה לשון החוק! במצטבר ניתן לקבל 24 חודשי ארכה, לאחר מתן גזר הדין! אמנם יש צורך בהנמקת הארכה, אולם עניין זה היה מחויב גם טרם תיקון החוק.

הוזכרו גם מפקחי היחידה הארצית לאכיפת דיני מקרקעין כגורם אכיפה חדש האוכף את חוק התכנון והבנייה, יש להדגיש כי היחידה הארצית האמורה קיימת מזה שנים רבות ומפקחיה היו מוכרים יותר בשם "מפקחי הועדה המחוזית". סמכויות "הוועדה המחוזית" הועברו ליחידה ארצית זו ובכך אין חדש. גם הסמכויות החדשות הנוספות שניתנו למפקחי היחידה נוגעות בעיקרן למבנים חדשים ושימושים חדשים המתקיימים לא יותר ממספר חודשים שימושים הקיימים מעבר לכך לא יוכלו להוות מטרה לאותן סמכויות מנהליות חדשות.

7.       לכולם מוכרים שורשי תופעת הפעילות הלא חקלאית בסקטור המושבי. בראשית הייתה חקלאות שכללה שלל ענפים מניבים מהם התפרנסו המושבניקים בכבוד. שחיקת הרווחיות בחקלאות כמו גם יבוא מתחרה ומצבו הקשה של משק המים, הפכו את מרבית ענפי החקלאות לעיסוק שאינו מפרנס עוד את בעליו בכבוד. הפעילות הלא חקלאית הפכה לכורח עבור רבים שמצאו את עצמם ללא פרנסה ועם חובות כבדים.

8.       הרשויות השונות מכירות בנסיבות המיוחדות שהוזכרו, ולחברי המושבים מספר לא מבוטל של אופציות חוקיות לביצוע שימוש חורג הן בתחומי הנחלה והן במסגרת משבצת המושב.

 ברור כי יש לשאוף להסדרת השימושים החורגים, ככל שניתן להסדירם ולסיים את אלה שלא ניתן להסדיר, אולם בין לבין, אין מקום "להלך אימים" על בעלי נחלות שהשימוש החורג הוא פרנסתם ומשענתם לעת זקנה

                                                                                                                   בברכה,

                                                                                            

 עו"ד גדעון בן-אור וצוות המשרד