שאלת סיווג שימושים אשר על פניהם נראים למתבונן מן הצד כחקלאיים אולם לשיטת רמ"י אין הם כאלו, הובאה בפני הערכאות השונות לדיון במספר לא מבוטל של מקרים. לפעמים דובר על שימוש ליקב, בית בד, פנסיון כלבים וכד'.

מורכבות נושא זה גדלה עוד יותר נוכח העובדה כי אין הגדרה סטוטורית ברורה וממצה למונח "חקלאות". דבר המאלץ את הערכאות להידרש לפרשנויות החוקים המאזכרים את הנושא- חוק ההתיישבות וחוק התכנון והבניה.

נוסף על האמור יש להביא בחשבון את התמורה אשר חלה בעידנים האחרונים של תפיסת החקלאות במהותה כאשר בפועל, כיום כמעט ולא נראה איכר חורש את אדמתו במחרשה רתומה לחמור, קוצר במגל וכד'. החקלאות השתנתה, התאימה את עצמה לקידמה הטכנולוגית ולמציאות המודרנית.

מורכבות זו בצרכים המשתנים של המשקים החקלאיים הביאה לכך שרמ"י הכירה בשימושים נלווים לחקלאות כשימושים אשר אף אותם ניתן לבצע בנחלות (החלטה 1316).

אולם, המצב החוקי אשר לא קובע הגדרה מפורשת כאמור, ומאידך החלטה 1316 הביאו את ביהמ"ש העליון לדון ולהכריע בשאלת זו כאשר על הפרק עלה דיון האם פנסיון לסוסים הינו קימוש חקלאי או שימוש נלווה לחקלאות אשר כרוך בתשלום ובהסדרה בהתאם להחלטה 1316 של רמ"י.

בפסק דין אשר ניתן בימים האחרונים דן ביהמ"ש העליון בסוגיה והכריע- "גידול ואחזקה" של בעלי חיים- הוא שימוש חקלאי. מנגד, "טיפול ואחסנה" של בעלי חיים הוא שימוש נלווה לפעילות חקלאית.

ביהמ"ש פירש את ההגדרות הנ"ל כך שכאשר מדובר בגידול ואחזקה הכוונה היא בהחזקת בעל החיים לתקופה ממושכת, לפרק זמן משמעותי מחייו של בעל החיים. לעומת זאת, אחסון וטיפול מתאפיין בשהות לתקופה קצרה יחסית. כך לדוג' פנסיון לבעלי חיים, הינו מקום אירוח לתקופות קצרות  ויוגדר כשימוש נלווה. ומקום המגדל באופן ממושך בעל חיים ומטפל בו, יוגדר כשימוש חקלאי.

 ניכר כי ניסיון זה של ביהמ"ש לבצע אבחנה "ברורה" בין ההגדרות הינה מלאכותית ומורכבת שכן, איזו תקופה מוגדרת כ"קצרה יחסית"? ומה מוגדר כפרק זמן משמעותי מחייו של בעל חיים? ובנוסף, נניח כי בחווה המוגדרת כפנסיון מטפלים באופן קבוע בסוסים השייכים לאנשים פרטיים, האם יש לסווגה כפנסיון או כשימוש חקלאי מותר? ביהמ"ש אמר באופן ברור כי לא מקובלת עליו עמדת רמ"י לפיה לחקלאים הם מתירים גידול סוסים אולם טיפול בסוסים של אחרים זה עניין אחר, שכן הצורך של חקלאי בגידול סוס על מנת לרתום אותו למחרשה לא קיים וממילא "לא נועד להפקת "תוצרת חקלאית"".

מן האמור עולה כי לכאורה, ביהמ"ש ניסה לגבש הגדרות ברורות לסוגי השימושים וזאת כדי ליצור אבחנה בין השימוש המותר לשימוש אשר דורש אישור והסדרה. אולם עיון מעמיק באמור בפסה"ד מעלה כי שאלת סיווג השימוש תהיה תלויה באופן בו החקלאי יגדיר את השימוש אשר מבוצע במקרקעין. ככל שיציג שימוש ממושך וקבוע, יוגדר הוא כחקלאי. ככל ויוצג שימוש ארעי, יידרש הוא להחלטה 1316 ולאישור הרשות.

                                                                                                                   בברכה,

                                                                                            

 עו"ד גדעון בן-אור וצוות המשרד