נובמבר 2019
מדי פעם, כאשר מתעוררת טענה מצד רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") לביצוע שימושים חורגים ובנייה אסורה, פותחת רמ"י בהליך שעניינו תשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש שביצעו נתבעים במקרקעין.
בתביעה לתשלום דמי שימוש ראויים, נוהגת רמ"י לדרוש תשלום עבור תקופת השימוש שקדמה לתביעה). בעניין זה, על התובעת להציג ראיות הנוגעות להיקף ותקופת השימוש במקרקעין, וכן, את הבסיס לחישוב דרישתה לתשלום דמי שימוש ראויים.
בתיקים מסוג זה, אחת המחלוקות הנפוצות ביותר נוגעת לשאלה מאילו רכיבים ניתן לגבות דמי שימוש ראויים.
ת"א (נצ') 36237-11-13 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' דוגל ייזום והשקעות בע"מ, בו ניתן פסק דין ביום 2.10.2019, עסק בסוגיה זו.
בעניין זה נפסק כי למרות שהמשתמש (במקרה הזה- פולש), ביצע שימוש חורג, ההשקעה במקרקעין לא שייכת לבעל המקרקעין (דהיינו: רמ"י), ולכן בחישוב שווי הקרקע אין לכלול עלויות פיתוח (היינו: עלויות בניית המבנים בהם נעשה שימוש).
יודגש כי בתיק זה לא עלתה כל טענה מצידה של רמ"י כי היא פיתחה את הקרקע ובנתה בה מבנים, ועל כן התקבלה טענת הנתבעים לפיה יש להתייחס למחירי הקרקע ללא ההוצאות בגין בניית המבנים הבלתי חוקיים בה.
בית המשפט פסק כי "סבורני, כי בעל נכס לא יכול ליהנות גם מכך שהפולש השקיע במקרקעין וגם לאחר מכן לקבל דמי שימוש גבוהים יותר בשל אותה השקעה שלא הוא, בעל המקרקעין, נשא בה. משכך אני קובע כי, יש להתייחס לשווי הקרקע ללא עלות הפיתוח."
לפסק דין זה השלכות של ממש לתביעות כספיות בהן נדרשים הנתבעים לשלם גם עבור שווי המבנה שבנו, אף שנדרשת הריסה או התאמה להיתר.
בברכה,
עו"ד גדעון בן-אור וצוות המשרד