בעניין זה נדון עניינם של הנתבעים, אשר לא התגוררו במקרקעין, וביצעו שימושים חורגים נרחבים, בראש ובראשונה להפעלת חניון "חונים טסים", בשטח של כ-10 דונם, וכן שימוש חורג במבנים רבים למטרות אירוח, זאת בנוסף לכ-4,000 מ"ר של מבנים ומכולות להשכרה ולאחסנה. כנגד הנתבעים ננקטו עוד קודם לכן הליכים פליליים, שבהם ניתנו צווים להפסקת שימוש חורג שלא קוימו במקרקעין והוטלו קנסות כספיים.

 

בנוסף לאמור, הנתבעים ביצעו את השימושים בשתי נחלות, בניגוד לכללי רמ"י(להלן: "רשות מקרקעי ישראל"), אשר מתירים החזקה בנחלה אחת בלבד.

רמ"י טענה שיש להורות על השבה בגין הפרה יסודית של הסכם המשבצת מטעם הנתבעים.

 

המדובר בסעד חריג ביותר ובפסק דין תקדימי, שניתן לנוכח הנסיבות החריגות שהיו בפני בית המשפט. זאת ועוד; אין ספק כי בית המשפט העליון יידרש לסוגיה במסגרת הליך ערעור שבוודאי יוגש, ויש להמתין ולראות אם העקרון שנקבע ייוותר על כנו בשלב הערעור.

 

בסופו של יום, בית המשפט הורה על השבת המקרקעין לרמ"י, ללא מתן כל פיצוי לנתבעים. עם זאת, בית המשפט ריכך את פסק הדין בכך שפסק רק כרבע מהסכום שביקשה רמ"י.

 

כאן המקום לציין כי פסק דין זה נוגד את פסק הדין שניתן ברע"א 725/05 הועדה המקומית לתכנון ובנייה נ' בלוך, שעסק במעמדם של בלוך כחברי אגודה שמחזיקים בנחלה כברי רשות מכח הסכם משבצת, כ"בעלים" או "חוכרים לדורות", בעניין היטל השבחה. שם נפסק כי מוצדק לראות את חברי האגודה כחוכרים לדורות, בניגוד לברי רשות.

 

                               בברכה,