בעניין זה המושב החזיק כבר-רשות במקרקעין, לפי הסכם משולש עם רמ"י והסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: חוזה המשבצת). לאחר שקידמו התקשרות עם רמ"י לצורך הקמת תחנת תדלוק ושירותי דרך במקרקעין, במסגרת התכנית החדשה, שונה ייעוד המקרקעין משטח ציבורי פתוח לתחנת תדלוק ושירותי דרך. הפרוצדורה שנדרשה במקרה זה היא החזרת המקרקעין לרמ"י וחתימת חוזה חכירה חדש.

 

במסגרת תיק שנוהל בבית המשפט לעניינים מנהליים, טען המושב כי הסכם המשבצת נוקט בלשון "שימוש חקלאי" ולא "ייעוד חקלאי", ולכן יש לפרשו בצורה רחבה שתתאים למטרת ההסכם בין רמ"י לבין החוכר לדורות. אם תכלית ההסכם היא הקמת יישוב חקלאי וביסוסו הרי גם כשמדובר בשימושים נלווים לחקלאות, נכנסים אלה בגדרו של "שימוש חקלאי", ויש לשקול את העובדה שמגוון הייעודים בקרקעות המושב משרתים את מטרתו החקלאית. רמ"י תמכה בעמדה זו.

 

מאידך, הועדה לתכנון ובנייה טענה כי את תוכן המונח "שימוש חקלאי", יש לקבוע לפי הייעוד התכנוני של המקרקעין, ורק לפיו. שכן שימוש שלא לפי הייעוד התכנוני אינו כדין.

 

בית המשפט קבע כי הפרשנות הרחבה מגשימה את תכלית החוק. נקבע כי חוזה המשבצת נועד בעיקרו לאפשר למושב לעשות במקרקעין שימוש חקלאי. על אף שהסוגיה נדונה במסגרת שינוי ייעוד חקלאי, המחלוקת נסבה על המונח "שהוחכרו בחכירה לדורות לשימוש חקלאי", במסגרת הסכם משבצת.נפסק כי המילה "שימוש" נוגעת למטרה רחבה יותר, שאינה מוגבלת לדל"ת אמות התכנון התקף, העומדת בבסיס ההסכם עם הרשות, ובכך לא רק חכירה לייעוד חקלאי, אלא חכירה לשימושים חקלאיים רחבים יותר.

 

על כן, בית המשפט אימץ את פרשנותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, והערעור נדחה.

 

 

                               בברכה,

                                                                                           

                                                                                                              עו"ד גדעון בן-אור וצוות המשרד