בפסק דין מעניין אשר ניתן לאחרונה, ביטל בית המשפט צו הריסה מינהלי שניתן למבנה מגורים אשר הוקם מפח מבודד, בשטח של 72 מ"ר מצפון לעיר רהט. 

 

אותו עניין, הוציאה הוועדה לתכנון ובניה צו הריסה מנהלי למבנה האמור. המבקש פנה לבית המשפט בבקשה לביטולו, בטענה כי מדובר במבנה ישן אשר עבר שיפוץ, ולכן לא מדובר בעבירה. לטענתו, המבנה המקורי ניזוק מסערת הגשמים והרוחות, דפנות המבנה ניזוקו משמעותית, ומאחר והמבנה היווה סכנה לבני הבית, עבר המבנה שיפוץ בלבד.

 

עוד נטען, כי אין מחלוקת כי לא קיים היתר למבנה, אך יחד עם זאת, לא נעשו פעולות אכיפה בעניינו במשך השנים הרבות בהן הוא קיים. בנוסף, טען המבקש כי מדובר בקורת הגג היחידה שלו ושל משפחתו, המונה 18 ילדים, כי הוא מובטל ומצבו הרפואי ירוד.

 

ביהמ"ש דוחה את כל טענות המבקש. נקבע, כי ע"פ העדויות שהובאו, אין מדובר במבנה ישן שעבר שיפוץ, אלא במבנה חדש לחלוטין, ואף לא מדובר באותו גודל או צורה של המבנה הישן. 

אלא שבית המשפט מוצא לנכון לבטל בסופו של יום את הצו המינהלי, מטעם אחר: נקבע, כי נפל פגם בחובת ההיוועצות שכן בתצהיר המפקח ובשאר מסמכי ההיוועצות, לא נרשם דבר לעניין המבנה הישן. בכך, ע"פ בית המשפט, לא הופנתה תשומת ליבם של תובע ומהנדס הוועדה, כי העבודה האסורה נעשתה במקום בו עמד קודם לכן מבנה ישן, ולכן החלטתם למתן צו ההריסה הייתה לקויה במובן זה, שניתנה ללא מודעות לכל הפרטים הרלוונטים. 

ביהמ"ש מוסיף וקובע, כי אמנם לא כל פרט שנשמט ממסמכי ההיוועצות יביא למסקנה בדבר פגם בהליך, אך בענייננו מדובר ביישוב בדואי, אשר לפי הנטען עומד בפני הסדרה ומעבר לשכונה חדשה.  בנסיבות אלו יש להקפיד ולבדוק היטב חוקיותו של מבנה בטרם נעשה שימוש בצו הריסה מנהלי.

משמעותו הכללית של מקרה זה הינה כי מקום בו ישנה  בניה חדשה, בשטח בו עמדה בניה קודמת, אמור נתון זה להוות שיקול לגבי ניהול הליכים משפטיים.

 

לאור כל האמור בוטל צו ההריסה המנהלי שהוצא נגד המבקש.